רש"י על קידושין י״ד

1 יבא עליה ולקחה לו - כלומר ביאתה הן ליקוחיה:

2 ודילמא כאשה - מה אשה כסף ושטר כי ביאה אף יבמה כסף ושטר כי ביאה דהא כתיב לאשה:

3 ויבמה - ביאה משמע שנה עליה הכתוב לעכב:

4 ה"ג האי מיבעי ליה ויבמה בעל כרחה - דלהכי דרשינן לה ביבמות דף ח::

5 אם כן - דלביאה גומרת אותה נימא ויבם מאי ויבמה למילף נמי בעל כרחה והכי תניא ליה בהדיא ביבמות בפ' הבא על יבמתו יבמות דף נד. ויבם ביאה גומרת בה ואין כסף ושטר גומרין בה ויבמה בעל כרחה:

6 מנלן - דחלוצה מותרת להנשא דילמא מצות חליצה הוא דרמא רחמנא עלה ולעולם לא משתריא:

7 בישראל בית חלוץ - הכי משמע בישראל ראויה להביא לבית משחלצה:

8 תרי בישראל - להקים לאחיו שם בישראל:

9 שהיא בלאו - לשוק לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר:

10 מה לאשת איש - הנתרת ע"י מיתת הבעל:

11 שכן אוסרה מתירה - שהרי בעלה הוא האוסרה לפיכך הוא מתירה במיתתו אבל יבמה דקידושי דבעל קאסרי לה היאך תהא מיתת היבם מתירתה:

12 הא נמי - כשמת יבם נמצא אוסרה מתירה דאי לאו יבם מכי מיית הבעל אישתריא לה:

13 ככה - יעשה אשר לא יבנה וגו':

14 דכתיב גורל - על השעירים:

15 וכתיב חוקה - בפרשה וכל חוקה עיכובא הוא:

16 הגורל עושה חטאת - שעיר שגורל השם עולה עליו עושה חטאת:

17 ואין השם - אם קרא עליו שם חטאת אינו נקבע בכך ויפיל עליהם גורלות ואם יפול הגורל על חבירו יהא זה לעזאזל:

18 שיכול - כלומר להכי איצטריך האי קרא שהייתי יכול לומר ומה במקום שלא קידש הגורל כגון גבי קנין דכתיב בהם ויקרא ה׳:ז׳ אחד לחטאת ואחד לעולה ואם הטיל עליהם גורל אינם נקבעים בכך ויכול לשנותם דקי"ל בסדר יומא דף מא. אין הקנין מתפרשות אלא או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן:

19 קידש השם - אם אמר בשעת לקיחה זו לחטאת וזו לעולה הוקבעו ואם שינה פסול:

20 כאן שקידש הגורל - דכתיב ויקרא ט״ז:ח׳ ונתן אהרן וגו' אין דין כו':

21 ת"ל - שנה עליו לעכב:

22 הוה דרשינן קל וחומר - להביא מה שלא נכתב בפרשה ואע"ג דכתיב עיכובא:

23 לה - דכתיב וכתב לה:

24 תרי לה כתיבי - ושנאה האיש האחרון וגו':

25 ולא לה ולחבירתה - ששמותן שוין שאין שתי נשים מתגרשות בגט אחד אם כתב פלוני מגרש פלונית ופלונית נשיו:

26 אמר קרא נעל - קרא יתירא בית חלוץ הנעל דמצי למיכתב בית החלוץ:

27 פרט - לנעל גדול שאין יכול להלוך בו:

28 מסולייא - נפחת כדמסיים ואזיל שאין לו עקב שול"א סוליה בלע"ז:

29 מתני' נקנה בכסף ובשטר - בגמרא יליף לה:

30 בשנים - לסוף שש שנים יוצא חפשי:

31 וביובל - אם פגע בו יובל בתוך שש:

32 ובגרעון כסף - פודה את עצמו ומגרע לו אדונו מפדיונו דמי שיעבוד השנים שעברו והכל לפי חשבון דמי מקנתו כדכתיב ויקרא כ״ה:נ׳ והיה כסף ממכרו במספר שנים קנאו בשש מנים ועתיד לצאת בסוף שש נמצא קונה עבודת כל שנה במנה:

33 יתירה עליו - שקונה עצמה בכל אלה ובסימני נערות כדילפינן לעיל קידושין דף ד. מויצאה חנם:

34 ובמיתת האדון - ואינו עובד את יורשיו אבל עבד הנמכר בתחילתו ומת האדון בתוך שש משלימן ליורשיו וכולהו יליף בגמ':

35 גמ' מכסף מקנתו - בעבד עברי הנמכר לעובד כוכבים הכתוב מדבר וכי תשיג יד גר ותושב:

36 הואיל וכל קנינו - של עובד כוכבים בכסף שלא נאמרה בו משיכה במטלטלין אלא בישראל כתיב ויקרא כ״ה:י״ד מיד עמיתך עד שימשוך מיד ליד לפיכך עבד נקנה לו בכסף:

37 שמגרעת פדיונה - מדלא כתיב ונפדה משמע והפדה שאף הבעל מסייע בפדיונה אלמא בכסף נקנה דאי לא קנאה בדמים מאי מגרעה:

38 אשכחן אמה העבריה דמקניא בכסף - והדין נותן הואיל וקידושיה בכסף קנינה בכסף:

39 מכרוהו ב"ד - בגניבתו דכי ימכר ע"י אחרים משמע והדין נותן שיהא נקנה בכסף בלא חזקה הואיל ויש בו צד קל שנמכר בעל כרחו:

40 שכיר שכיר - נאמר במוכר עצמו שם כי ימוך אחיך ונמכר וגו' כשכיר כתושב יהיה עמך ונאמר במכרוהו ב"ד כי משנה שכר שכיר וגו' בפרשת כי ימכר כתיב דברים ט״ו:י״ח:

41 למאן דלא יליף - דלית ליה הך גזירה שוה ולקמיה מפרש מאן ניהו:

42 וכי תשיג - במוכר עצמו לעובד כוכבים וסמכוה לפרשת מוכר עצמו לישראל וילמד נמכר לישראל מנמכר לעובד כוכבים בהיקישא ובנמכר לעובד כוכבים כתיב מכסף מקנתו:

43 ויתר על שש - אם התנה לימכר לעשר שנים:

44 מכרוהו ב"ד - דכתיב שם ועבדך שש שנים אבל במוכר עצמו לא כתיב שש דכי תקנה עבד עברי מיד אחרים משמע ורציעה במכרוהו ב"ד כתיבא וכן הענקה דגבי ימכר לך כתיבי:

45 רבו מוסר לו שפחה כנענית - שיהו לו ולדות ממנה:

46 אין רבו מוסר לו שפחה כנענית - ואסורה לו אבל במכרוהו ב"ד כתיב שמות כ״א:ד׳ אם אדוניו יתן לו אשה:

47 לא יליף שכיר שכיר - הילכך דלא כתיב ביה לא כתיב ביה:

48 דכולי עלמא יליף שכיר שכיר - לשאר מילי והני לת"ק בהדיא כתיב מיעוטייהו ולא אהני ליה גזירה שוה:

49 ולא ליורשין - דאינו עובד לא את הבת ולא את האח אם אין לו בן אבל עובד הוא את הבן כדלקמן קידושין דף יז::

50 ועבדך אחרינא כתיב - כי משנה שכר שכיר עבדך:

51 להרצאת אדון - להרצות על הענקו שלא יקשה בעיניו כדמפרש קרא:

52 אזנו - מיעוט הוא דקרא יתירא לדרשה דהא כתיב ונתת באזנו: